כוח הנתינה

החופש הגדול תמיד הביא איתו חששות, אתם מבינים כל עוד הילדים שלה היו במסגרות הם קיבלו ארוחה חמה , סדר יום , חברים…
בחופשה היא בקושי יכלה לעבוד הילדים היו קטנים מדי להשאר לבד והקייטנות היו יקרות מדי בשבילה.
לא פעם היא מצאה את עצמה משתמשת בקליפות של תפוח אדמה כדי ליצור להם ארוחה חמה אך ספק מזינה.

פעם לפני שנים שהיא התחתנה העולם היה מושלם יותר, היא עבדה. הוא " אהב" אותה ואת כל הנשים בדרכה…
היה להם כסף בית וחיים עד שהוא הפסיד הכל להימורים.
הוא ניסה להשאר לתקן אבל מהר מאוד נעלם מחייהם וכך היא נשארה אישה צעירה עם תאומים וילדה מנסה לשרוד את רוע הגזרה.
נלחמת בחובות וחולמת חלומות אף פעם היא לא התייאשה… אבל השנה….

השנה החששות והחרדות שלה גדלו הפחדים התעצמו… המחשבה שהיא לא תצליח רצחה את נשמתה.
התאומים המדהימים שלה גדלו והם עולים לכיתה א ו במקום להתרגש היא עצובה כי היא לא יודעת איך היא תקנה תיק או קלמר או ספר …
כולם אמרו לה שיהיה בסדר , אל היא לא מצאה מוצא ברווחה הסבירו לה שהיא תקבל כסף מביטוח לאומי , את זה היא כבר ידעה אבל אגואיסטית שכמותה איתו היא תכננה לשלם חשמל , היא לא תתן שינתקו אותה כמו בעבר… חודשיים לא עבדה כי הילדים בחופשה

אז היא ישבה ובכתה ודאגה בלילות
ובמשך הימים היא רקמה לילדיה חלומות ,
הם יצרו משחקים, הם בילו בנעימים, הם היו פראטים בגן שעשועים…. הם לא ידעו היא לא סיפרה על שנתה שנדדה בגלל חולצת בית ספר ארורה.

הם היו יושבים מול עלון פרסום ו מפנטזים מה הם רוצים וליבה היה מתכווץ בדאגה …
אין לה מושג איך היא מצליחה.
ארנונה ומים , חשמל ומיסים, אוכל לבית , בגדים לילדים, 2 תיקים לבנים המון ספרים וציוד … ואיזה משהו קטן לילדה שלא תרגיש שנשכחה
שלא נדבר על אגרה ודמי שכר לימוד היא מחייכת לעצמה.. חוק חינוך חינם היא מילמלה.

הימים מתקדמים והנה הבנים כבר שואלים…
"אמא מתי אנחנו קונים?" ו "לכולם כבר יש"
והגרוע מכל " אמא אל תדאגי לא נקנה את היקר רק תיק שנהיה כמו כולם"

היא לקחה דף ועט וישבה איתם ,
היא הסבירה בלית ברירה שיש דברים שחייבים ויש דברים שנקנה במשך השנה
הם הסכימו .. הם כבר למדו להסתפק במועט, הם לא התווכחו הם רק רצו תיק חדש.

לפני שיצאו מן הבית אל ה"מסע" שכה הפחיד אותה
היא נכנסה למטבח כמו מתוך הרגל היא הכינה כריכים ובקבוקי מים, ככה הם לא מבקשים שווארמה פיצה פלאפל או דברים אחרים…זה לא שהיא התקמצנה לקנות להם זה פשוט לא היה מחושב בהוצאות ואין כסף לחלומות ומותרות.
הם צעדו במורד הרחוב אמא תאומים וילדה ההתרגשות הייתה עצומה.. הם לא הפסיקו לדבר על כמה טוב יהיה ואיזה מחק נקנה…ומעניין מי המורה … ואיזה חברים יהיו איתם בכיתה.
והיא שתקה ניגבה דמעות בשקט עם עצמה.

ובפינת הרחוב כמו תמיד ישב לו קבצן והיא כמו תמיד הושיטה יד לארנקה לקחה משם קצת משלה וחלקה אם אחר שמזלו גרוע משלה…1512836_10206008097296233_5652462474616132853_n
פעם מזמן לימדו אותה תמיד לחלוק משלה גם כשאין.. גם כשרע .. כי בסוף כשנותנים באהבה מקבלים הכל בחזרה.
הם ממשיכים בדרכם כשהיא רואה שילד אחד חסר לה בשורה …. נשמתה נעצרה, הפחד הכי גדול שלה התעורר לו בשנייה , החיים שלה השתתקו היא מביטה לצדדים בפחד בבהלה וראתה אותו רץ מאחור מתקרב אליה
" אני כאן אל תדאגי" הוא חייך לעברה הוא כבר מכיר אותה.. הוא יודע כמה היא דואגת שהם לא לידה
"לאן נעלמת ילד שלי?" היא מלטפת את ראשו
" גם אני נתתי לאיש בפינה "הוא אמר ופתאום השתתק כאילו פחד שהיא תכעס
"מה נתת?" היא שאלה בחשש , לא מבינה
"נתתי לו את הכריך והמים שלי אמא, את כועסת?",הוא אמר במבט מבולבל
עיניה התמלאו דמעות וחיוכה היה חצי גאווה חצי עצבות בליל של רגשות….
"לא כועסת, גאה" היא אמרה.
"הוא בירך אותי" הוא ציחקק וקפץ קפיצת נינגה על אחיו
הגאווה מילאתה אותה היא התעצבה שהיא לא יכולה להשיב לו כגמולו ו להראות לו כמה היא מעריכה את טוב,ליבו
בכניסה לחנות היא הזכירה לילדים את מצבה וביקשה שלא לבקש מה שהיא אינה יכולה
הם בחרו מחברות חומות, עפרונות פשוטים, מחק רגיל ו העיניים שלהם שוטטו על כל המותגים, היא התעלמה מבחוץ והתרסקה מבפנים היא רק רצתה לתת להם הכל בשביל שיהיו מאושרים.
הם עמדו מול קיר של תיקים, "מה התיק הכי זול ?היא שאלה בבושה
"אין זול" האיש מאחוריה ענה… כל תיק יקר לבעליו הרי הושקע בו מרב כספו הוא אמר
היא חייכה אליו ו המשיכה לחפש
הוא המשיך ללכת אחריה.
את צריכה עזרה ? הוא שאל
"לא תודה" היא ענתה וניסתה להמנע מקשר עין
כשראה שהיא מנתעלמת פנה לילדיה
אהבתם את התיק של באטמן? הוא שאל
הם הנהנו במרץ עם עיניים נוצצות וליבה נחמץ
הילדה מיהרה להגן על אמא
"הוא יקר זוכרים?" היא שאלה
"ומה איתך ?"הזר שאל
"את אוהבת נסיכות?"
"כן" היא ענתה אבל אני רוצה את התיק הורוד הפשוט שם בפינה היא שיקרה.
הזר חייך כשקיבל את התשובה והלך
והיא נרגעה האיש הזה הלחיץ אותה, היא פחדה שילהיט את הילדים על תיקים שאין ביכולתה לקנות להם .
הן המשיכו בקניות ובחששות הגיעו לקופה
היא מקרבת את העגלה למסוע והמנהל עוצר אותה… "זה שלך גברתי?"

הוא אומר ומחזיק בידיו הרבה יותר מדי שקיות
"זה לא שלי" היא ענתה
"האדון שהיה כאן השאיר זאת עבורך" הוא אמר
"הוא ביקש שתקחי הכל אליך ממתין לך מכתב בפנים והוא ביקש לדעת את מידות החולצות של הילדים", הוא אמר כאילו מתעלם ממנה
"מה", היא ענתה המומה ולא מצאה שום מילה באוצר המילים הנרחב שלה
"גברתי , תעשי את זה… זה חשוב את תראי"
מבולבלת ולא מבינה היא חזרה לביתה במונית במדרגות הם נסחבו עם השלל
היא התיישבה בסלון ופתחה את המכתב
"שלום לך גברתי
דבר ראשון תודה , דבר שני סליחה שהתערבתי לכם בקנייה.
אני אהרון ואני אב שכול
ילדיי נרצחו בפיגוע לפני כ 3 שנים
בתקופה הזו בימים מתוקנים הייתי מוצא את עצמי במקומך תולש שיערות וחושב איך לקנות ציוד לכולם
השנה בני אחיה היה צריך לעלות לכיתה א
עוד השהיה קטן הבטחתי לו תיק של באטמן כמו של אחיו אלאור
היום הוא כבר לא כאן ואני הבטחתי , רק רציתי לקיים את הבטחתי.
תודה שנתתי לי להגשים חלום ו לקנות הכל לכיתה א ….
תודה שבזכותך זה התגשם
בהערכה עם המון תודה אהרון"
הדמעות זלגו מעיניה היא הביטה על ילדיה רוקדים בסלון עם מחברות של מותגים
תיק של באטמן וזכרון אחד של אחיה ילד שלעולם לא תכיר אבל לעד יהיה שזור בחייה ובחיי ילדיה.

היא חשבה על אהרון שקנה לה ואמר לה תודה … היא חשבה על הקבצן ברחוב…
היא חשבה על מה שלימדו אותה .
היא ניגבה את הדמעות והצטרפה עם ילדיה לחגיגות , מדביקה מדבקות רושמת שמות …

היא חייכה לעצמה היום בלילה היא תשן בשלווה,
תודה לך אחיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s