בואי רגע, אל תפחדי.. אני כבר לא כועסת עליך שלא היית חזקה מספיק. בואי נו… אני כבר התבגרתי והבנתי שהיית רק ילדה, שחיפשת רק חום ואהבה, את באה?
את זוכרת את היום הזה? הלכת בבוקר לבד לעשות תסרוקת ,איפור, ציפורניים, אף אחד לא ליווה אותך.. אף אחד לא רצה לקחת חלק ביום ה"מיוחד" שלך.. בינינו אפילו לא את.
זוכרת שהתלבשת ומתחו לך את המחוך ולא ידעת מה חונק יותר הידיעה או השמלה.. זוכרת?
זוכרת שהוא בא והתרגש כל כך לראות אותך ושאלת את עצמך "מה לא בסדר איתי? למה אני לא מתרגשת לראות אותו?"
זוכרת שבצילומים התווכחתם, זוכרת שהוא שאל "מה את לא רוצה להתחתן?" זוכרת מה עבר לך בראש….
לא!! אני לא רוצה להתחתן! אין לי מושג איך הגעתי לכאן, סגרתם אולם, תאריך ,תקליטן… ואני אני נשאבתי וכל מה שרציתי זה לומר לכם… לכו מכאן.. אני לא רוצה להתחתן! אני לא!
אבל התביישתי, את זוכרת שאמא ניגשה ואמרה " את יכולה להתחרט" אבל הגאווה שלך והחוסר יכולת להתמודד עם ה"פאדיחה" או הידיעה שאת מאכזבת או שיגידו… "נו זה היה ברור ילדה מפגרת בת 17 בהריון.. מה אפשר לצפות?" מנעה ממך את היכולת לאכזב את עצמך. וכבר כל האורחים כאן… אז נשמת עמוק ולא דיברת.
אז התחתנו… נשארתי נשואה כי לא רציתי שידעו שטעיתי, האמנתי שאני יכולה, סחבתי על עצמי מסיכה .. נשארתי.. וכעסתי על אותה ילדה שהייתי,זאת שלא עצרה את הכל ואמרה.. די תפסיקו אני לא רוצה..אותה ילדה שנלחמה לברוח מהבית ובאותה נשימה לא רצתה לברוח אל זרועתיו.. אותה ילדה שנקלעה לסיטואציה שלא ידעה לצאת ממנה.
אני כבר לא ילדה בת 17 , אני כבר לא מפחדת לומר שטעיתי, ולא אכפת לי מהפאדיחות, לא מעניין אותי מי מאוכזב ממני, העיקר שלא אהיה מאוכזבת מעצמי.
התחתנתי, ניסנו להתגרש 4 פעמים, בסוף גם הצלחנו, הבאנו חמישה ילדים, היינו בטיפולים זוגיים, ניסיתי הכל…
אי אפשר לשקר לאורך שנים, זה גומר אותך מבפנים, אז הפסקתי… ופתאום בגיל 30 חדלתי להיות בת 17 והתבגרתי, חדלתי לחפש אישורים מהסביבה, חדלתי לנסות לרצות אותך… חדלתי!
בואי רגע.. אל תדאגי אני כבר לא כועסת או מאוכזבת, אני מבינה את רק רצית חיבוק והכלה .. בואי ילדה … כולם כבר הלכו את יכולה לצאת לחופשי אל תפחדי…
בתמונה אני בתשיעי לנובמבר 2000 ,"היא התחתנה והיא ( לא) מאושרת"
9.11.17 היא גרושה ומאושרת.
תסביך או סביח? 